פסק-דין בתיק ת"א 39776-01-10

1.         תביעה לפסק דין הצהרתי ולצו עשה אשר יאשר כי התובעת זכאית לבעלות בחלקה 81 בגוש 11492 (להלן - החלקה), בשלמות, ויורה על העברת הבעלות בחלקה ורישומה על שם התובעת.

2.         מדובר בחלקה ששטחה 9,408 מ"ר (להלן - החלקה), הנמצאת בפארק התעשייה (מנסורה) ביוקנעם, בתחום מפעל סולתם (להלן - המפעל). לאחר הסדר, נרשמה החלקה בפנקסי המקרקעין בבעלות שני בעלים במשותף, ולכל אחד מהם מחצית, לפי שטר מס' 2507 מיום 5.8.1944: הראשון הוא מוניף ניג'ם חסון (להלן - מוניף) והשני הוא נזיר ניג'ם חסון (להלן - נזיר). (שניהם ביחד ייקראו להלן - המנוחים).

            בעלותם רשומה בפנקסים ללא ציון מספרי תעודת זהות.

3.         מוניף נפטר ביום 24.11.07 ויורשיו הם הנתבעים 1 עד 7. נזיר נפטר ביום 15.1.07 ויורשיו הם הנתבעים 8 עד 13. כולם תושבי דלית אל כרמל הנמצאת מרחק לא רב ממקום הימצא החלקה והמפעל.

4.         בשלהי שנות השישים של המאה הקודמת עלה הצורך (החיוני למדינה) בהרחבת המפעל, שהאדמות סביבו שימשו, רובן ככולן, את תושבי דלית אל כרמל, לצרכים חקלאיים. לשם כך פעלה התובעת, באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, לרכישת כ- 130 דונם  שבאזור התעשייה מנסורה, באזור בו מצוי המפעל, מאת בעלי הקרקע, שהיו רובם ככולם בני העדה הדרוזית, תושבי דליית אל כרמל.

5.         בין היתר, נרכשה במסגרת האמור גם החלקה, כמשתקף מיפוי הכוח הנוטריוני הבלתי חוזר עליו חתמו, כך לכאורה, מוניף ונזיר ביום 24.11.1968.

            ביפוי הכוח הבלתי חוזר נרשמו שמותיהם של מוניף ונזיר תוך ציון מספרי תעודות הזהות שלהם, ואין חולק כי החותמים על יפוי הכוח, אם אכן חתמו, הם אותם אנשים הרשומים כבעלי החלקה בלא ציון מספרי תעודות הזהות שלהם ובו הם מאשרים:

"הואיל והגענו לידי הסכם עם מינהל מקרקעי ישראל למכור ולהעביר את המקרקעין הנ"ל לבעלות מדינת ישראל תמורת סך של 9,408 ל"י אי לכך, הרינו ממנים בזה את מינהל מקרקעי ישראל או מי שיוסמך על ידו,  ... מנוי בלתי חוזר, להיות באי כוחנו להעברת בעלות המקרקעין בספרי האחוזה משמנו לשם מדינת ישראל או לפקודתה, להופיע בשמנו ובמקומנו בפני כל בתי המשפט ... בפני רשמי הקרקעות ..., להצהיר ולחתום על כל מיני הצהרות ומסמכים ובכללם הצהרה שקיבלנו את תמורת המקרקעין הנ"ל במלואה וכי לא נשאר לנו כל זכות מאיזה סוג וכל טובת הנאה במקרקעין או הנובע מהם ולהעביר את כל הזכויות וטובות ההנאה במקרקעין למדינת ישראל או למי שמדינת ישראל תצווה.

באי כוחנו הנ"ל רשאים להעביר את בעלות המקרקעין בכל צורה שתראה להם במכר, בחליפין, חלוקה בפעם אחת או יותר ובכלל זה לבקש רשום הערת אזהרה בספרי האחוזה בהתאם לתקנות המקרקעין (סדרי רישום) 1960 ולעשות את כל הפעולות הנדרשות ע"י מדינת ישראל ביחס למקרקעין הנ"ל.

הואיל וזכויות מדינת ישראל נכללות ביפוי כח זה, הריהו יפוי כח בלתי חוזר שאינו ניתן לביטול או לשינוי על ידינו או על ידי יורשינו או על ידי כל מי שיבוא במקומנו.

ולראיה באנו על החתום

חיפה 24.11.1968

(-)"

            שמות החותמים ופרטיהם, פרטי החלקה וכן הסכום, נרשמו בכתב יד בטופס המודפס של יפוי הכוח. ליד פרטים אלה לא הוטבעו חתימות מיפי הכוח בראש תיבות. הם חתומים על יפוי הכוח בתחתיתו, בחתימות מלאות, ובגב המסמך נרשמו הפרטים, לרבות שמה של עדה לחתימה: הגב' רחל בן שושן ממשרד עו"ד דוד סגל, שטיפל אז בנושא מוטעם המפעל.

            בגב המסמך מאשר הנוטריון הציבורי בחיפה את החתימה על יפוי הכוח, והוא כותב כי כל אחד משני המוכרים מוניף ונזיר התייצבו בפניו, זוהו על ידו וכי "אחרי שהקראתי לפניו והסברתי לו את תוכן מסמך זה חתם עליו מרצונו והחופשי ... ".

6.         מאז, זה כ-40 שנה, מוחזקת החלקה על ידי המפעל, בלא כל מחאה או טענה של מוניף, נזיר, או מי מיורשיהם. אולם, הבעלות בחלקה לא הועברה על שם המדינה, וגם הערת אזהרה לא נרשמה לטובתה על החלקה, זאת משום שבפנקסים נרשמו הבעלים בלא ציון מספרי תעודת הזהות, ובידי התובעת לא היו אמצעי זיהוי מתאימים (תצהירים) לקשור בין חותמי יפוי הכוח לבין הבעלים הרשומים. לכך נלוותה הזנחה רבת שנים; המעורבים בביצוע הרכישה הלכו לעולמם, כך שעד היום לא נרשמה הפעולה בפנקסים, ולאור זה נדרש לקבל פסק דין הצהרתי, שבהסתמך עליו יוכל רשם המקרקעין לבצע את השינויים הנדרשים בפנקסים באשר לבעלות בחלקה, ולהעבירה על שם המדינה.

7.         הנתבעים מתנגדים לבקשת התובעת. הם טוענים כי יפוי הכוח מזויף, וכי, בכל מקרה, מוניף ונזיר לא חתמו על יפוי הכוח; חתימתם זויפה; אין בידי התובעת להראות אסמכתא לתשלום התמורה, ואין להעביר את הבעלות בחלקה על שמה. כמו כן העלו הנתבעים במהלך הדיון בתובענה, טענת התיישנות.